ב1934, ימי העליה החמישית, עלה אליעזר עברי מפולין עם אשה ושני ילדים קטנים לפלשתינה א״י והתמקם בדרום ת״א. כיוון שהיה נגר אומן ועל זה גם קיבל את הסרטיפיקט לעליה, עסק במקצוע וחלם על התפתחות תעשייתית בתחום. בשנות החמישים נשלחה ירושת אחיו מארה״ב אותה ביקש כמכונה לייצור פרופילים - ה״קילמשין״ - מהראשונות בארץ.
בקיץ 1946 הגיע אברהם וולמן למחנה מעצר עתלית לאחר שהורד מאוניית מעפילים . השבועות הספורים שעשה שם היו כנופש בעיניו . 4 שנים לפני, נשלח ברכבת לאושוויץ עם אחיו ואביו. הם לא שרדו וגם האם ועוד 3 ילדים הוכחדו בידי הנאצים. יוזמה וכושר עבודה בלתי מוסבר היו תכונות שהיצליחו לשמור עליו בחיים ב 3 שנות גיהנום אכזר תחת עול שליחי השטן.
חוסר כל לא היה עניין באותם זמנים. הצטרף לקיבוץ בעמק בית שאן ואח״כ לקיבוץ שובל . עזב, התגייס לפלמ״ח ונלחם בתש״ח בדרך לירושלים ובנגב.
השתחרר אבל כשחזר לשרות מילואים נקרא לעבור קורס קצינים ושוב שרת 3 שנות קבע .
ב 1956 התחתן עם בת עברי ונתבקש לסייע בניהול המפעל הזעיר נוכח מחלת עברי. המקום בשכונת שפירא היה בעצם צריף פחון קטן . וולמן לא היסס , הזיז קירות , פרץ דרך , למד את ה״קילמשין״ ויצר קשרים מסחריים . להובלת ה״לייסטים״ שימשה ה״סוסיתא״ שנסעה ברחבי הארץ הצעירה.
1967 - עקב בנית התחנה המרכזית החדשה עובר המפעל לחולון .
בשנות השבעים התפתח טרנד ה״ציפעץ״ והיה בכך כדי להרים את נפח העבודה וצורך ברכישת ציוד חדש . נרכשו ה״וויניגים״ הראשונים - מכונות ה״קילמשין״ המשוכללות ביותר .
באותה תקופה התפתחה גם תעשיית המסגרות לתמונות.
זכורה תמונת ״הילד הבוכה״ שהוצגה בכל פינת רחוב וכמוה תמונות ציורים מועתקות ומשוכפלות. טרנד הפרופילים מעץ למסגרות היווה אתגר טכני שהביא לצורך להתפתח בכיוון הכנת כלי הקצעה וכירסום. נרכשה מכונת השחזה בשיטת העתקה ראשונה שפתחה דרך להכנת פרופילים יותר מורכבים ויכולת לענות לכל דרישה בתחום.
עד 2000 המפעל גדל והתרחב בשטח ובציוד .
השנים הבאות היו אתגר חדש. המצב הביטחוני בארץ בגלל האינתיפאדה השנייה גרם להאטה . כניסתם של יבואני העץ לתחום הקצעות אורן כשגילו את ״כוח הניסורת ללולים ״ גרם לירידה בריווחיות . מסגרות לתמונות עברו לפלסטיק .
לנגרות הבניין נכנסו יותר אלמנטים של אלומיניום ופלסטיק . ברור היה שצריך להערך מחדש ולהתאים את הניהול והייצור לשוק שמשתנה בקצב הולך וגובר. חומרים חדשים שנכנסים לשוק ואפילו שינויים בסוגי העצים שנכנסים לארץ עקב תמורות פוליטיות וכלכליות בעולם.
כתגובה לתמורות בשוק והמשך התיעלות, העסק נאלץ להפרד מגורמים מעכבים. חל רענון בשיכבת הניהול ובכוח אדם שמוביל חזרה לערכים שעליהם נבנה המפעל; דגש על מתן שירות מעולה ללקוחותינו ואיכות מוצר כערך עליון. בהמשך לשינויים מצאתי לנכון לחפש בית חדש.
באזור התעשיה הקטן הצמוד לקיבוץ גזר מול שדות רחבי אופק מצאנו מקום.
בעידן שמפגש בין יוצר לחומר בזיעת אפיים הוא נחלתם של מאמינים בקיימות, אני ממשיך לאורם של המייסדים . בכל יום נוצרים מחדש מוצרים שאפשר לגעת בהם להחזיק אותם,להשען עליהם,לשבת עליהם,להניח עליהם ולחסות בצילם.
המגוון המתרחב והשיטות המתחדשות מאתגרים להמשיך ומרגשים כל פעם מחדש.
יורם וולמן - בעלים.
תודות ל:
- אופק וולמן שיצר את האתר החדש.
- שחף וולמן שייסדה את האתר הקודם יש מאין.
- גל וולמן שהעיר האיר ושינה את הגישה.
- אורית וולמן שרוחה על כולנו.